(שוב) יום-הולדת. ולמה הפעם זה שונה לי. שיתוף אישי מאד.

יום חמישי, 24.01.2013

in אישי

הפעם אני יוצאת עוד יותר מאיזור-הנוחות שלי (שגם כך כבר מתוח רחוק-רחוק…) וכותבת רק על עצמי. ולא רק כותבת, אלא משתפת בחומרים אישיים. כי ככל שנוקפות השנים, התשוקה להביא את עצמי לעולם יותר ויותר במלואי – גוברת. רוב חיי שתקתי חלקים שלמים שלי, ואני עדיין שותקת יותר מכפי שהייתי רוצה. אז בפורום הזה, בשנתיים האחרונות (ואף-פעם לא לפני כן! מייד אגיד עוד כמה מלים על השינוי הזה), שיתפתי אתכם/ן, במינון מזערי, ביצירות משלי. עכשיו אני מעזה להביא 3 מהן בבת-אחת, אישיוֹת לגמרי. לכאן. לקהילת המכותבים/ות שלי במיתרים. וואו…

כמה מלות הקדמה, בכל זאת

שלוש השנים האחרונות, ובמיוחד זו שמגיעה לסיומה בשבת (26.1), היו מן המשמעותיות ביותר בחיי בַּמובן של יצירת שינויים עמוקים, בפנים ובחוץ. הפנמתי זאת ממש השבוע, באופן סופי. לרגע, בתחילת השבוע, התמלאתי ספק גדול לגבי השינוי התודעתי העצום, שחוויתי לפני שבועות ספורים. כי נוסף על שיעול פראי, שנמשך כבר כמה שבועות טובים, נהייתה לי פתאום אנגינה, שלא לדבר על עוד כל מיני עניינים עתיקים, שטרם נפתרו. חשבון הבנק שלי – ממש לא שמח. אז נאפפתי דכדוך.

אבל שלשום, תוך-כדי המחלה והכל, נזכרתי, שהעולם החומרי (גוף, כסף) הוא האחרון בשרשרת הגופים שאליהם שינוי מגיע! והתעשתתי מייד (בחיי!). כי אין לי ספק לגבי מצבה של הנפש שלי – היא נמצאת במקום אחר לחלוטין משהיתה בו אי-פעם. היא נהייתה חופשייה! כן, זאת השמחה הגדולה שלי. כל התהליכים הפנימיים המואצים שעשיתי בשנים האלו, שכבר הולידו כמה וכמה פעולות חיצוניות מפתיעות (מבחינתי), התנקזו בשנה האחרונה לגייזר אחד פועם, והובילו אותי, מעצמם, לתוך בחירות והחלטות נועזות, שבעבר לא היתה לי היכולת הנפשית לעשותן.

אז הבנתי (השבוע), שמה שנותר לי לעשות עכשיו הוא להמשיך באותה דרך שגיליתי, להמשיך (בסבלנות…) גם עם התרופה ההומיאופתית – שמבלי להכיר אותי, הדוקטור כיוון אותה בדיוק לאותה מטרה, כלומר, לסגירת הפער בין החלקים השונים שלי – ולהמשיך להשיל, ככל שאוכל, את שאריות השריונים. אמן.

הפינה האישית לגמרי

על התזוזה התודעתית שקרתה לי, כולל הגילוי המופלא של האהבה בתוכי – אליי, אכתוב בנפרד. כי אני חושבת שזה יכול להיות השראה לרבים/ות מכן, בַּחיפוש אחר ההקלה מן הסבל הזה.

מה שאני כן רוצה לשתף אתכם/ן היום, נוסף על ההקדמה (שגם היא אישית לגמרי…), הוא ב-3 שירים שלי. כל אחד מהם נוגע בשדה אחר של חיי. ואני מגישה לכם/ן אותם בהתרגשות, בתחושת פגיעות, כמובן (כי זה חשוף לגמרי), וכמתנה ממני אליכם/ן. מקווה שחלק מן הדברים ייגעו בלבכם – כי משם הם יצאו אצלי.

אשמח מאד לתגובות, במיוחד הפעם. בגלל החשיפות…

תודה והרבה אהבה לכולנו
ארנינה

************************************

כשנולדתי אשה

לא ידעתי
שקווצות השיער העשירות
שכבר היו שם – כך מספרת אמי –
יידלדלו
גם הן
בְּעֶבְרוֹ השני של המסע
לכלל נטיפים נושרים
והולכים בהתמדה

לא ידעתי
את המכות
שאבי ידאיב את תאיי הצעירים
והמתבגרים
בכפות-ידיו,
במילותיו,
במבטיו,
עד כדי בלבול דִי-אֵן-אֵי-יִ
שללא צחוקי
יכול היה לסכל
את עצם היותי אני

לא ידעתי
את הפחד
שְיצַמֵק את צהלת חיוניותי האינסופית
עד כדי שִכחת עצמי
את האשמה
שתִּשחק את מיטב לילותיי
עד כדי עיוות מִפְרַקַיי
מעוצם ההתייסרות
את הבושה
של שנות ההסתרה אותי
בקרקעית הארמונות המעוקמים
שבניתי מפיגומַי המפוצלים
והאמנתי שהם אני האמיתית
וגנזתי אותה מפניכם
פן תצביעו עלי
באצבע רושפת, יודעת, חורצת
וּתְשַחְזְרוּ
גם אתם
את זעפּו הנחרץ של אבי
כשמֵאֵן להסכין עם נשיותי הקודחת
ועמל כל חייו
לפסל אותי
בצלם אלוהיו המְרַסֵן

כשנולדתי אשה
לא ידעתי
שמבין חלציי
ינטוף דם
שמתוך צלעותי
יבקעו שתי גבעות
שיהפנטו אבות-לעתיד
של ילדות אחרות
עד כדי שכרון אבריהם שלהם
שגם הם
בהיוולדם
לא ידעו את פריצתם העתידית

לא ידעתי
את קנאת אמי
את תשוקת אבי
את בדידות סבתי
לפני
תוך-כדי
ואחרי
מות סבי
את הסתלקות אבי
בטרם מלאות סאת סבלו

לא ידעתי
כמה דלתות חסומות יארבו לי
בפינות נסתרות
מעבר לַנהרות
שכן אצליח לחצות
למרות שמעולם לא למדתי לשחות

ובכל זאת
אם יתברר
שאגיע לכאן
שוב
ובעומדי שם בתור
תינתן לי
כבר שם
חירות הבחירה
אני מודיעה
בלי כל הכנעה
חרטה
אשמה
או ייאוש:
גם בפעם הבאה
אִוולד
אשה

************************************

יחידתי

על-יד הקבר
שלא יהיה
של בתי
עומדת
בלב קורס
וחיוך
שבַּנצח הנוכחי
יועד
רק לה
אובדן האֵין
גם הוא יש
בו כאב
מי מפחד מהילד
שלא היה
של וירג'יניה

אני יודעת שהיא
לא
אבל לדעת אמת
כואב לא פחות
מִלֹא לדעת אותה.
שוב
החלטתי
שהיא לא תהיה
לא תרוץ בפארק
תיפול
תשב
תבכה
פתאום תראה איש על סוס
וּצחוקה החד-פעמי
יפריח נצנוצי קריסטל
בין הטיפות שנשכחו
על לחיה.
אני עוקבת אחריה יושבת
עדיין יושבת
עיניה אחר האיש
או הסוס
או הכדור השועט
בין רגלי אנשים
עורב שחור
תלתליה נוסקים אליו
היא פשוט מַביטה
אין סיפור במוחה המופלא
רק עץ, כדור, סוס, ציפור,
מבטה זז בלי תכנון
אני רואה
כל כך אחר
גם אני הייתי כך, אני חושבת
גם כשקמה
אין תכנית
קמה כי קמה
כל פשטות העולם
בקמה הזה הקטן
הברור
כדור, עץ, איש, סוס,
הגוף זז
גופיפון זעיר
יודע
הכל
לא חושב
נע
היא ממלמלת מלמולי הסכמה
עם עצמה
זרועות קטנות מתנופפות
באוויר הענק שעל-ידה
היא לא יודעת
את הקסם החונק
של יופיה
את מה שאנחנו מכנים ראשוניות
היא -
היא
צוחקת שיניים חושפות
לא רואה כמה הכל
כל כך יותר גדול ממנה
אין לה שאלה
על פחד
על כוכב נופל
על חד-פעמיות או
זמניות
איש, סוס, כדור, כלב,
כלב, כלב, אמא, כלב,
והיא על ארבע
אחריו
כלב, כלב, אמא, כלב!
עכשיו אשה על אופניים
יד דביקה
דשא לח
פיפי, קאקי, מכנסיים,
שרוך פתוח, צחוק נמחק
די נמאס תקומי כבר
לישון, לישון, כבר מאוחר
עם הנעליים, לא חשוב
העיקר שאת עוד פה

כמה טוב
שלעולם
לא באמת אצטרך לדאוג לך
לא בגן ולא בבית
בבית-ספר, בצבא
גלולות, נשים, גברים, כל אלו,
כן תלדי או לא תלדי
מבולגנת או פסיבית
מציירת או בוכה
תאילנד, הודו, או קולומביה
אלוהים, שוב תאונה
ילדתי
אחת את רק לי
אין נוגע בך אצלי
לא חיית
ולא תמותי
זוהי
לך
אהבתי

************************************

אלפא, ביתא, גאמא

אפֵלה.
אלוהים.
אדם.
אשה.

ואז

אדון
אלימות, אפליה, אָטוֹם, אשמה, אסור, אימה.
בבל.
בלבול, ביזה, ביזיון, בעתה
בעלוּת, בעילה, בדידות
גזענות, גיאומטריה, גחמה, גידול (אוכלוסין), גירעון
גזר-דין.
דיאנה, דת, דקארט, דיכאון
הפיכה, הרס, השפלה
ודאות
זילות
חיסול
טומאה
טרטור, טיהור
יחצנות, ידענות
ייבום, יוהרה
כרסום, כריתה
כעס, כאוס
לפיתה
מארקְס, מָאוֹ, מירמה, מלחמה
נחש
סרטן
עיוורון, עליבות, עלילה, עקירה
פרנקו, פלישה, פריצות, פלצות
פחד, פרפור, פרוזאק, פאה
צונאמי, צווחה, צדקנות, צימאון
קנאה, קנאות, קרתנות, קריסה
רהב, ריסון, ריבית, ריבונות
שואה, שואה, שואה,
תולֵעה, תוהו, תהום.

או

אור.
אלוהים.
אדם.
אשה.
אפשר.

אהבה, אמת, אחריות, אמון
בחירה
גילוי
דיאלוג
הקשבה
הכלה, התרגשות, הודיה
ויסות
זכירה
חמלה, חיבור, חיבוק, חירות
טוּב, טהרה
יצירה
כנות
לב
מנוחה, מחילה
נס
סיכוי
עוצמה, עדינות
פליאה, פראות
צדק
קירבה, קבלה
ריפוי
שאלה
תיקון, תפילה
תינוקות.
תחילה.

{ 45 תגובות… קראו אותן למטה או הוסיפו אחת }

אילנה ינואר 24, 2013 בשעה 18:46

ארנינה ,
אם חשבתי שאת מיוחדת , מוכשרת וחכמה בראותי ושומעי אותך בפגישה קצרה במסגרת סדנה, הרי שהתגלית בשירייך עוד גדולה יותר. מוכשרת, רגישה, כל-כך חזקה עם זאת רכה.
כל הכבוד ליצירתך, ליכולתך לחלוק איתנו חלק ממך. ואני מאחלת לך שתגלי ותרחיבי את מודעותך ועולמך למקומות מדהימים, שיאפשרו עוד ועוד אושר ושמחה.
תודה לך!

להגיב

mati ינואר 24, 2013 בשעה 18:49

ארנינה יקרה,
תודה על השיתוף והאומץ. השירים אכן נגעו לליבי ומעלים שאלות רבות לגבי ייסורי הנפש.
האם את עתידה לפתוח קורס באזור הצפון?

להגיב

ענבל ינואר 24, 2013 בשעה 19:01

הי ארנינה,

קודם אני כותבת לך רק על ההקדמה עוד לפני שקראתי את השירים, כי ריגשת אותי בהקדמה זו.
איזה כיף לך שעשית שינויים כאלה ושאת מביאה את עצמך יותר ויותר. מאחלת גם לי.
עכשיו ניגשת לקרוא את השירים

להגיב

מאי ינואר 24, 2013 בשעה 19:09

כולנו נוצרנו באותה הדרך. כולנו נמות אותו דבר. כולנו נגיע לאותו מקום. אבל לא כולנו חיים את אותם חיים. ולא כולנו חווים אותן חויות.
כולנו עוברים קשיים. אבל לא לכולנו יש את האומץ לדבר אותם. לא לכולנו יש את הכוח לזכור אותם. ובוודאי לא לכולנו יש את הכוח לסלוח לגורמים להם. ובעיקר לסלוח לעצמנו.
את דוגמא לכולנו!!

להגיב

יהודית כרמון ינואר 24, 2013 בשעה 19:18

ארנינה,
את לא סתם חושפת בשירים אלה, את ממש מכאיבה לנשמה.
נדהמת מצד אחד מהיכולת המילולית המדהימה והחושפת,
ומאידך מתהומות העצב שמהן את דולה זאת.
טוב שלפחות במחצית השנייה של השיר השלישי
כתבת תיאורי מצב חיובי שהסתיימו ב: תיקון, תפילה, תינוקות, תחילה.
מאחלת לך התחלה טובה עִם המשך נהדר.
את גם אמנית של תקשורת מקרבת מדהימה במילים (ושמה את עצמך כקרבן תקרובת להתקרבות),
גם מוסיקאית, כפי שסיפרת לי בדקות ההפסקה בה שמעתי את הרצאתך, סיפרת שהיית מורה לפסנתר.
וגם משוררת ברמה כה עמוקה, פוגעת בצפור הנפש של כל אשה. וגם ה"פתרון" שלך, במילים האחרונות המתחילות באות ת,
לא משאיר את הקוראים אותך אדישים, פשוט חייבים לאהוב אותך.
שיהיה לך טוב,
אוהבת
יהודית

להגיב

יעל ינואר 24, 2013 בשעה 19:25

קראתי את שייריך. הם מרגשים ומקרבים…

להגיב

ענבל ינואר 24, 2013 בשעה 19:31

קראתי את שירייך תוך כדי שאני מדמיינת שאת מקריאה אותם בקולך. התרגשתי. בראשון עלו דמעות והשני עורר בי שאלות כאילו ברור לי ולא ברור לי בו זמנית למה התכוונת,
ובבת אחת גם חיבר אותי לתינוקת שלי בת החצי-שנה, שמתרוצצת לה על ארבע ועולמה הפשוט והמושלם ויופיה והאשה הקטנה שבה שאותי כובשת.

להגיב

שרהG ינואר 24, 2013 בשעה 19:42

נגעת ועוד איך נגעת. בשלושת השדות של חייך ועוד של המון חיים.
את אשה אמיצה ארנינה יקרה.
כל טוב והבראה מלאה.
שרה.

להגיב

מיכל ינואר 24, 2013 בשעה 19:48

ארנינה היקרה,

קודם כל מזל טוב!

ריגשתי אותי עד דמעות…נותרתי ללא מילים!

באהבה רבה

להגיב

אסתי ינואר 24, 2013 בשעה 20:13

היי,
יום הולדת שמח, מזל טוב וכל שתבקשי לך -לו יהי!
שירייך ריגשו אותי מאוד…

להגיב

תמי ינואר 24, 2013 בשעה 20:14

ארנינה,
תודה, זה חשוף ונוגע
מעלה דמעה ומביע תקוה

יום הולדת שמח
:)

להגיב

tsuf ינואר 24, 2013 בשעה 20:56

כמה כוח יש למילים.
טלטלה.
צוף

להגיב

נעמה ינואר 24, 2013 בשעה 20:58

ארנינה מקסימה. כל-כך התרגשתי משירייך. איזו כנות, איזו פתיחות, ואיזה אומץ כך להביא את האמת הפנימית הכל-כך מיוחדת שלך.
אני זוכרת אותך כל-כך עליזה ושמחה על מדשאות שדות ים, כשבאת לבקר את משפחתך שם, ופתאום בשירייך מתגלה לי עולם כואב ונסתר.
יש לך יכולת כתיבה מ ד ה י מ ה. תבורכי. . המון תודה. נעמה.

להגיב

ליאור ינואר 24, 2013 בשעה 20:59

שלום ארנינה,
היה מצמרר לקרוא את השירים. היכולת שלך להוציא אותם החוצה בוודאי תעזור לך להתגבר על הקשיים.
בריאות, אושר ואהבה,
ליאור

להגיב

עדנה איש שלום ינואר 24, 2013 בשעה 21:44

ארנינה היקרה
תודה על המתנה המיוחדת במינה שנתת .
מתגעגעת לשמוע אותך , וצחוקך המתגלגל וחוכמתך הכל כך ברורה
חיבוק ובריאות
שלך עדנה

להגיב

הגר רוחין ינואר 24, 2013 בשעה 21:51

יפה. נוגע. תודה.

להגיב

אורלי שאול ינואר 24, 2013 בשעה 22:04

הצלחת פעם נוספת לרגש אותי. את כל כך אמיתית .העבר שלך כבר "עבר" אך כנראה שתמיד הוא ילווה אותנו בחיינו.
כל הכבוד על השיתוף והכנות, כל הכבוד למקום שהגעת בזכות עברך ושיש בך את היכולת לעזור לאחרים.
מזל-טוב ורק טוב………….
אורלי

להגיב

ענת ינואר 24, 2013 בשעה 22:23

ארנינה יקרה,
את כותבת בחסד!!! הצלחת לרגש אותי מאוד…
וכל הכבוד על החשיפה! זה לא טריוויאלי… מקווה שהיא נושאת עימה את השחרור שאני מדמיינת…
המון מזל טוב ושתהיי תמיד חזקה, חכמה, מצחיקה, מאושרת…
מתגעגעת לשיחות איתך,
ענת

להגיב

איריס אבידור ינואר 24, 2013 בשעה 22:45

ארנינה יקרה,
ריגשת אותי מאוד! השירים נגעו בי והעלו דמעות בעיניי…
אני כל כך שמחה על הזכות שנפלה בחיקי להכירך. את מקור השראה אדיר בשבילי.
אז תודה על היותך!!!
ממני באהבה,
איריס

להגיב

כרמלה ינואר 24, 2013 בשעה 23:37

בע"ה
ארנינה יקרה
אינני יודעת במה והיכן להתחיל, בתגובה הרגשית או השכלית…
דומה שלכולנו יש חלקים/ צללים ,חבויים בתוכנו, שלא זכו לאור המודעות ולהתיחסות.
את לא רק איפשרת להם להתגלות ,אלא, את גם מגלה וחושפת אותם, בתעוזה רבה ,בפנינו.
יופי! מזל טוב כפול: ליום הולדתך הביולוגי בשבת הקרובה, וליום הולדתך האמיתי, יום יציאתך
ממיצרי השעבוד של ההסתרה הכובלת,וממגוון הרגשות הקשים הנובעים ממנה.
רוני ושמחי בת ציון, כי בא זמן גאולתך !
צל הנחשף לאור, נעלם !
סוד מדובר, כבר אינו סוד !
החשיפה נוטלת מן הצל ומן הסוד את מהותם,את כוחם לשלוט ,לקבוע ולהכתיב לנו מי אנו,מה
זהותנו,וכיצד נפעל ונחיה. שהרי כוחם בא להם מעצם ההסתרה ומהפחד שהיא תתגלה…
תודה ששיתפת אותנו בצעד אמיץ של הסרת צעיף הרעלה (החלק החיצוני הרעיל) מעל פנייך
(פנים = פנימיות), ובהסרת העורלה החושפת את הטוהר ,לברית עם עצמך ועם עצמיותך.
ההקדמה שלך היא ממש סדנה חיה ! את מדגימה ומראה לנו את השביל לילך בו, השביל שרגלייך
התחילו בכבישתו עבורנו.
שיהיה המשך מסעך מאתגר, מעניין, פורה ויעיל .

באשר לשירייך – הכאב, הפכחון ושמחת ההשלמה והקבלה בהכרת תודה, מציפים זכרונות
מילדותי ומעוררים הזדהות בכמה עניינים…צמרמורות… – זר לא יבין את זאת…
שלא לדבר על סגנון הכתיבה החמקני, המגלה טפח ומכסה טפחיים…ההופך לסטאקאטו
בשיר השלישי…אך מביא את בשורת הגאולה

תבורכי, ארנינה
כרמלה

להגיב

תלמה ינואר 24, 2013 בשעה 23:49

יקירתי. ברכות ליום הולדתך.
המשיכי במסעך והלוואי שדרכך תהיה מוארת נעימה יצירתית ומלאת אהבה.
השירים מקסימים, ככל שירייך. שמחתי שהסתיימו בנימה אופטימית.
מחבקת ואוהבת
תלמה

להגיב

עדי ינואר 24, 2013 בשעה 23:57

שלום ארנינה,
קודם כל מזל טוב ענק!
שתזכי לגדול עד 120, בשמחה ובאושר, התפתחות אין-סופית והצלחה בכל אשר תפני :)
ד"א-
נגע בי מאוד השיר השני, על ה'אין-ילדה'.
שני הצדדים המובעים כה ברגש, וההתמודדות מעל הכול…
הא, לא פשוט בכלל!
חזקי ואמצי!

שלך,
עדי

להגיב

יהודית שחורי ינואר 25, 2013 בשעה 6:15

מזל טוב לך חמודה אהבתי את כולם.
מַכּירות הנשמות התרגשתי אהבתי הצמרמרתי ואוו מדהים.
מאחלת בריאות ושלוה יש לך את זה תוציאי מטהר משפר ומחדש.
כך זה נשמע מהקריאה.
חיבוק גדול שולחת אהבה והצלחה. יהודית.

להגיב

ליאת עזר ינואר 25, 2013 בשעה 7:45

ארנינה היקרה ראשית אאחל יום הולדת שמח וכל שתבקשי לו יהי.
מודה לך על הפתיחות והכנות מאוד ריגשת אותי כבר מהתחלה. עוד לפני שהתחלתי לקרוא את השירים הייתי עם דמעות בעינים.
כמה יצירתיות וכל כך הרבה אומץ נדרש ממך לחשוף פרטים על עצמך, על חייך. ישר כח ומאחלת לך את כל השמחה והאושר.
מקווה שתהיה לי הזדמנות להכיר אותך גם באופן אישי

להגיב

איריס אלמלם ינואר 25, 2013 בשעה 13:46

ארנינה יקרה,
השירים שלך ריגשו אותי מאד, מצאתי בהם – חשיפה, אומץ, התמודדות, כישרון, רגש, וגם תקווה.
תודה ששיתפת אותנו.
ברכות ליום הולדתך והצלחה בחיים האישיים והמקצועיים.
שולחת לך חיבוק ואהבה,
איריס

להגיב

מריה ינואר 25, 2013 בשעה 16:29

ארנינה יקירתי,
מזל טוב! קראתי את שירייך, אשר נגעו לי עמוק בפנים וריגשו אותי עד דמעות.
את אישה מדהימה ביותר ואני מאוד אוהבת אותך.
אני רוצה לברך אותך עם שיר שתרגמתי מרוסית:
באגדה עתיקה מסופר
כאשר נולד אדם
נולד בשמיים כוכב
המאיר את דרכו.

שהכוכב שלך יזרח
לפחות עד 120
שנחל חוכמתך ימשיך לזרום
וזוהר נשמתך יקרין לסביבתך!
שמחה על נוכחותך בחיי,
מריה

להגיב

רינת ינואר 25, 2013 בשעה 22:34

תודה
על האומץ לחלוק פיסת נשמה חשופה.

מאד, מאד נגע בי
מאד התרגשתי
ואני מעריכה אותך, אפילו, יותר.

להגיב

מיכל מלאכי ינואר 25, 2013 בשעה 23:08

ארנינה יקירתי, את מדהימה ומעוררת השראה!
תמשיכי, בשבילך וגם בשביל האחרים….

להגיב

נגה ינואר 26, 2013 בשעה 13:39

ארנינה יקרה,
למרות שמזמן לא היינו בקשר, את תמיד קיימת בשבילי, אני קוראת אותך, את מדברת אלי, כמה טוב שיש אותך בעולם, נוטעת תקוה שאפשר אחרת וגם משפיעה בפועל על הסיכוי להרבות בו טוב.
את כל כך נוגעת בשירים שלך. מרגשת ופותחת את לבך לכאב שטמון שם בכולנו. בכשרון רב ובחכמה בוגרת.
ברכות רבות להולדתך ולבאות אותך בעתיד.
נגה

להגיב

סוניה מרק ינואר 26, 2013 בשעה 17:53

ארנינה יקירתי,
קודם כל ברכות ליום הולדתך
ריגשת אותי, חשתי את נפשך החשופה קרובה אלי ומשתפת.
תמיד אהבתי אותך ואת יכולותייך המדהימות וכל שנה שעוברת את צומחת יותר ויותר
אני חסרת מלים מול הכישרון להגיע ישר אל תוך הלב,
ריגשת אותי עד דמעות
יכולתי לשבת ולשוחח איתך על כל משפט בשירייך המופלאים.
וחוץ מזה מתחשק לי להלחין או יותר נכון להוסיף צלילים לטקסטים העמוקים והחודרים שלך.
אוהבת אותך כל כך
סוניה

להגיב

אילנה ינואר 27, 2013 בשעה 0:48

לארנינה הענוגה,
פרח בר קסום נשתל בגינה מבויתת,
חשוף עד השורש, עד הכל.
הגנן כבר איננו, והפרחים נבלו ומתו.
רק הפרח הקטן ליד הקיר הישן,
כשאני מתבוננת היטב אני רואה
אותו פורח למרגלות הגדר החיה.
פרח בר קסום.

להגיב

אלה ינואר 27, 2013 בשעה 9:43

אהבתי וכאבתי.
המילים נעתקו מפי נוכח עוצמת הכאב בשירים, ונשימה כבדה בשורות הקצרות, החותכות.
המון הערכה על הפתיחות והחשיפה בתקווה שיזרזו את ההחלמה.

להגיב

מאיוש ינואר 27, 2013 בשעה 10:54

יקרה
יש לי אינסוף מילים, תובנות, הסכמות, הזדהות, כבוד לחשיפה ולאומץ ולדרך וליופי שבה
למרות הקושי שמצוי בכל ד.נ.א של כל מילה.
אבל….מה שבאמת בא לי זה לחבק אותך. תניחי ראש על כתפי ללטף ללא מילים להגיד,
זהו עכשיו תנשמי עמוק, את מוגנת ונאהבת. באמת נאהבת ללא תנאים. פה במקום מבטחים.

להגיב

אלה צוקר ינואר 27, 2013 בשעה 11:47

ארנינה יקרררררררררררררה.
יש רגעים
יש לפעמים
שבא לי לצעוק
הכל מבפנים………….
ואז אני מגלה ונפעמת מהאומץ והכוח
האדירים שיש לך ומכך שאת מאפשרת לעצמך
לשתף אותי בשירייך הנובעים ממעמקי הנשמה
תודה ענקית
מזל טוב
אלה צוקר

להגיב

לבנה ינואר 27, 2013 בשעה 23:58

ארנינה יקירתי חזרת הביתה!!

להגיב

ליאת ינואר 28, 2013 בשעה 8:37

ארנינה יקרה, אהובה,
מילותייך כה נוגעות, כה משמעותיות, כה משפיעות.
הלב כואב וצוחק בו זמנית, הראש והמחשבות נעמדו מלכת כתחושת השתאות מגודל העוצמה, הכובד, הותירו אותי עם מילה אחת מטופשת: WOW.
ורגע אחרי, אחרי נשימה קטנה ונשימה גדולה ועמוקה, מתמלאה שוב בתחושת יוםהולדת, תחושת שמחה פנימית שהיא את, שהיא תלתלים שחורים, משוחררים, מקפצים, צוחקים.
למול עיני רוחי חיוכך הכובש.
אוהבת אותך.

להגיב

ג'ני אלימלך ינואר 28, 2013 בשעה 10:18

ארנינה יקרה
את מקור אמיתי להשראה ועוצמה.
איזה כיף שיש אותך בעולם כי אחרת מה….
תודה על השיתוף המופלא שלך שהותיר אותי נפעמת

חיבוק גדול
ג'ני

להגיב

אור ינואר 28, 2013 בשעה 10:29

ארנינה מרנינת ליבי,
אחרי הדמעות, וההתרגשות נטולת המילים ואחרי שהמילים הגיעו ונכתבו במייל האישי שכתבתי לך, אני רוצה רק להוסיף ולומר – יומולדת שמח ומזל טוב ובריאות והצלחה וכל הטוב שאת מעתירה על כל העולם, שיחדרו פנימה וינקו ויטהרו את כל המקומות שזקוקים עדיין לניקוי וטיהור וליטוף אוהב.
השיר האחרון בין השלושה ממשיך ליצור בתוכי עוד מילים מהסוג שבחלקו השני. הלוואי שכולנו, כל ברואי העולם, נהיה אפופים בהם כל הזמן!
אמן
תודה על עצם קיומך ועל מתנת יום ההולדת שלך, שנתת לי!
אוהבת אותך מאד מאד ומחבקת חיבוק ענק
אור

להגיב

ציפי ינואר 28, 2013 בשעה 15:17

ארנינה יקרה,
נשארתי בלי מילים. רק עם התרגשות עד דמעות ורצון עז לשלוח לך חיבוק גדול.
את כמו שמש גדולה. מקור השראה עצום.
מזל טוב ליום הולדתך.
אני מאחלת לך חיים בריאים ומאושרים, מלאים באהבה.
ציפי.

להגיב

זהר ינואר 30, 2013 בשעה 21:46

ארנינה יקרה
כל כך הרבה עצב. כל כך הרבה כאב. ויחד איתו קבלה. הרגשתי איך אני נסחפת עם מחשבותיי תוך כדי קריאת המסע שלך. מנהלת איתך בני לבין עצמי שיחה, רוצה להכיר אותך יותר.
התרגשתי מכל השירים. מהאחרון נהניתי מהמשחק שלך עם העברית. החצי הראשון חנק אותי. בחצי השניה התחלתי שוב לנשום לרווחה.
אוהבת אותך ומודה לך על השיתוף המרגש.

להגיב

שיפי פרידמן ינואר 31, 2013 בשעה 12:56

ארנינה יקרה לי מאד
קארתי והרגשתי לאורך כל הקריאה שאת
כותבת מתוכי – את פשוט אדירה!!!!!!!!!!!!!!
האומץ לדייק מחשבות ורגשות באופן הזה זוהי
מתנה שהיא שלך ואותה את נותנת ליקום.
חיבוק ענק שיפי

להגיב

הילה פברואר 3, 2013 בשעה 9:54

וואו…… כמה נוגעת, מה נוגעת… ישר לפרצוף וישר לבטן וישר עמוק ללב.. וכולי דמעות וטלטלה
ואני כבר יודעת כמה ריפוי יש ביכולת הזאת לבטא במדויק החוצה לעולם את כאבך
גם אני ככה
אהבה
הילה

להגיב

תמר וייל פברואר 3, 2013 בשעה 10:02

ארנינה יקרה!
זו פעם ראשונה שנכנסתי לדף הפייסבוק שלך וישר לדף יום ההולדת.
חסרות לי מילים לתאר את התרגשותי הרבה מקריאת שירייך.
תודה על הכוח והאומץ בצעד השיתוף הכואב
תודה על הדוגמה האישית לתורה שאת מפיצה.
תודה על הבית האחרון של "אלפא ביתא גמא",
כי תקוה היא הדרך היחידה לפעול, לנוע ולעשות שינוי.
זכות גדולה לי שבחרתי לפגוש אותך וללמוד ממך.
רפואה שלמה ומזל טוב ליום הולדתך!
היי ברוכה כל ימי חייך!
בחיבוק אוהב,
תמר וייל

להגיב

אפלטון יוני 23, 2013 בשעה 17:50

ארנינה, יצא לי בעבר להיות אצלך ולהרגיש את האמפתיה האינסופית והנדירה בתקופה כה בעייתית בחיי, עם בעיות שחלקן עד היום לא הרפו, אבל לבטח להתמודד עם חלקן אפשרי יותר…
מאד היה עצוב לי לגלות על עברך. רוע אנושי הוא הטרגדיה שבקיום שלנו וסיפור החיים שלך רק מדגיש לי כמה חשוב, כל עוד אנחנו יכולים, לא רק לעזור לחלש, לחסר היכולת, לקורבן… אלא גם למנוע ולמגר את מקור הרוע, או לחילופין להפוך אותו על פניו לדבר-מה הראוי להישאר על כוכב-הלכת הקטן והלא-נודע שלנו.
מאחל – שתגיעי לאושר אינסופי ושהעבר ייעלם ויימחק כמה שיותר.

להגיב

ארנינה יולי 1, 2013 בשעה 7:41

שלום לך, אפלטון יקר…
מעבר לתודה גדולה על החיבוק הווירטואלי שאתה שולח אליי, דווקא עולה לי עצב.
כי לא הייתי רוצה שמה שייוותר מדבריי יהיה דיבור על רוע. לא לכך כיוונתי.
כן, היו דברים קשים, קשים מאד בעברי. אבל עם כל התימהון שלי על עצם קיומם, יש בי ידיעה, שלא היה מדובר שם ברוע. הדרך הפנימית והחיצונית שעשיתי ביחס אליהם עברה גם דרך כעס – ועל כך אני שמחה, כי זו היתה דרכי לבוא במגע עם חוסר-האונים של הילדה/נערה שנפגעה – אבל לא נשארתי שם, אלא הגעתי בהדרגה לחמלה מאד עמוקה. כי באמת כך אני רואה את הדברים – שהפצעים שאנחנו פוצעים אחרים, כמעט תמיד מקורם בפצעים שאנחנו נפצענו בעצמנו. כלומר, אם ספגתי מכות (ממשיות או נפשיות), זה היה מתוך כוונה לתרום לחיי. כן. זה ברור לי. מה שקשה שם הוא האופן שבו זה נעשה.
אז בזכות היכולת להפריד בתודעתי בין הכוונה למעשה, ובין המעשה לעושה – אני חיה בשלום עם כל מה שהיה. ואפילו יש לי תודה על כל מה שהיה… כי בלעדי זה לא הייתי מי שאני כיום.
כלומר, אני לא מקבלת "באהבה" את מה שהיה ונעשה, אלא מצליחה לחיות עם זה בקבלה פנימית בגלל ההבנה שלי, שכך היו הדברים, שהיתה שם כוונת-לב טובה, ושדברים השתבשו, כדרכם של חיי אנוש…
יכול לראות את אפשרות ההסתכלות הזאת? זה מקל במשהו?
בכל מקרה, באמת באמת תודה על מילותיך החמות. שמחה שתרמתי לך ברגעים קשים בחייך.

להגיב

השאירו תגובה

Previous post:

רשומה הבאה